נגה חפץ שכטר
מיילדת * מתקשרת * מרצה *
מלמדת תקשור* יועצת *סופרת*
מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק מלמעלה
כל אישה שנכנסת להיריון, עולמה הרגשי מתרגש על עצמו, עולה מדרגה ומתחיל לעבוד "שעות נוספות". היא חושבת על העובר המיניאטורי שמתחיל להיווצר בה וחושבת על עצם היווצרותו. איך יצור כה זעיר שלא ניתן לראותו אפילו בעין, מתפתח והופך לאדם שלם. כל נושא סוד הבריאה האנושית מתחיל לעניין ולסקרן אותה עוד ועוד. חלקן אף משתפות את רגשותיהן בקרב יקירים, חברים ומשפחה.
מה גודלו כעת, איך הוא יראה, למי יהיה דומה, האם יהיה בן או בת, מתי ייוולד, איזה מזל הוא יהיה, ועוד תהיות שונות לגבי העובר עצמו. ככל שהאישה ההריונית מתחילה להתקדם בשבועות, טרימסטר ראשון חלף ואיתו פחתו אט אט הבחילות וההקאות, טרימסטר שני גם הוא כבר מאחוריה על כל הבדיקות הכרוכות בו, והנה הזמן חולף, והטרימסטר השלישי מגיע. הלידה נראית כבר משהו באופק הלא כל כך רחוק.
ישנן נשים שעד לזמן זה, לא חושבות יותר מידי על הלידה ומדחיקות את הנושא, ממקום של חשש, אם לא נחשוב אז לא יגיע... לעומת אחרות שמהרגע הראשון בו נודע להן שהן הרות, הן כבר מתחילות לנבור בנושא, קוראות כל בדל אינפורמציה, רצינית יותר ורצינית פחות, כל שיחת היום סובבת סביב ההיריון והלידה ל, כאילו אין שום דבר נוסף חשוב בעולם, והן מתחילות לתכנן את הלידה. ישנן שמתחילות לחשוב על קורס הכנה ללידה, האם בכלל כדאי? ואם כן אז איפה? ועל-ידי מי? ישנן המפנטזות על לידה טבעית, על תנועתיות, על תנוחות שונות בלידה, על המלווים שיהיו איתן בלידה, על שימון והרחבת הפרינאום למניעת קרעים וחתכים ואפילו על השיר שיתנגן ברקע, ברגע שהתינוק ייוולד, כמעט כמו תכנון השיר שהוביל אותן לחופה.
תכנונים הם דבר יפה, בעיקר מפני שהם מעסיקים את היולדת העתידית ומחברים אותה לעניין הלידה. ישנן המגדילות ראש ויוצרות תכנית לידה, או כזו שהמציאו בעצמן, או כזו שהורידו מהאינטרנט, או כזו שנעשתה בעזרת מיילדת.
תכניות לידה הן דבר מבורך ונותנות ליולדת תחושה של שליטה. תחושה שמישהו מתייחס לרצונות שלה. "כשאגיע ללידה , (הן אומרות), אולי אשכח, אהיה נרגשת, מבולבלת, כואבת ולא אבטא את כל רצונותיי. לכן תכנית לידה היא אופציה מצוינת להעביר את הרצונות על הכתב וכך שום דבר לא ישכח בזמן אמת. עם זאת כדאי לדעת שבזמן אמת, הדברים עלולים להשתבש להשתנות ולמעשה אין ליולדת כל מושג מה הולך לקרות באמת.
השינויים בתכניות יכולים להיות מסיבות שונות. לעיתים היולדת משנה את דעתה לגבי תכניותיה, לעיתים הצוות הרפואי מסביר שישנם דברים שלא ניתן לעשות, ולעיתים העובר משנה לנו את כל התמונה. לדוגמא: היולדת חשבה על לידה טבעית, אך הלידה התארכה מאוד והכאבים החזקים שהתישו אותה, שכנעו אותה לבקש אפידורל. לעיתים ההפך הוא הנכון, היא רצתה אפידורל, אך הלידה התקדמה מהר, וסף הכאב שלה אפשר לה לעבור את כל הלידה ללא אפידורל ובאופן טבעי לחלוטין. לעיתים היולדת רוצה אפידורל, אך אינה מספיקה, לעיתים רוצה, אך מצב רפואי כלשהו אינו מאפשר לה לקבל אפידורל, לעיתים היא באה כמקרה חירום ומועברת בדחיפות לניתוח קיסרי בהרדמה מלאה. ישנן עוד ועוד אפשרויות רבות שלא קשורות לעניין הכאב, בהן התכניות המוקדמות, אינן דומות למה שקורה במציאות.
לעיתים השינוי בתכניות משתנה עקב מצבו של העובר וכיצד הוא מגיב לצירים. ישנם עוברים חסונים עם שליה תקינה, שיכולים לעבור את המסע השלם ללא כל בעיה או מצוקה, לעומת אחרים שסובלים בזמן הצירים. כשהצוות הרפואי מזהה מצוקת עובר, הוא מציע לאישה לסיים את הלידה בניתוח קיסרי, או בלידה מכשירנית במידה ותנאי צוואר הרחם מאפשרים זאת.
לעיתים היולדת מחכה ללידה הצפויה בתאריך מסוים, בן זוגה נמצא בחו"ל ובדיוק אז מספר שבועות לפני תאריך הלידה המשוער, העובר מחליט שהגיעה שעתו והלידה מתחילה. מופיעים צירים או ירידת מים וכל תכנית הלידה עם בן הזוג נעלמה ואיננה עוד והיולדת חשה בטלטלה רגשית גדולה.
בקיצור כפי שקראתי לכתבה: "מתכננים תכניות ואלוהים צוחק מלמעלה..."
אלה פני הדברים.
עם זאת, אני עדיין מאמינה שכדאי לתכנן תכניות, אך לא להתייחס לתכנית כלוחות הברית שהתרסקו במידה ומשהו מתוך התכניות בסופו של דבר משתנה ולא מתקיים לפי התכנון המקורי. לא נורא ! הדברים קורים בסופו של דבר בדיוק כפי שהיו צריכים לקרות.
החלק החשוב מכול, הוא שתצאנה מבית החולים בריאות ושלמות ועם תינוק/ת בריא/ה על הידיים.
ואם כל התכניות הצליחו, אז מה טוב...!!!
בברכת לידה מוצלחת ומעצימה
נ ג ה